פסק-דין בתיק עפ"ג 54531-08-10

השופטת זהבה בוסתן

רקע

1.         המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת.פ 13353-05-10 (בית משפט השלום ברמלה), בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, בניגוד לסעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973 (להלן: "הפקודה" ו/או "פקודת הסמים") (אישום ראשון); תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, בניגוד לסעיף 273 לחוק העונשין, התשל"ז-1973 (להלן: "החוק") ואיומים, בניגוד לסעיף 192 לחוק (אישום שני).

על המערער הוטלו 40 חודשי מאסר בפועל והופעלו שני מאסרים מותנים, האחד בן 20 חודשים והשני בן 4 חודשים במצטבר זה לזה ובמצטבר לעונש בתיק שנידון ובסה"כ הוא נידון ל-64 חודשי מאסר. כמו כן הוטלו עליו קנס כספי בסך 7,500 ש"ח; 18 חודשי מאסר על תנאי ו - 6 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, וחולטו 44,643.86 ש"ח, 300 אירו ו - 280$, שהם חלק מהסכומים אשר נמצאו בארון המטבח בביתו.

בפנינו ערעור המכוון כנגד ההרשעה בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית המיוחסת למערער באישום הראשון, ולחלופין כנגד עונש המאסר בפועל וכנגד חילוט הכספים.

2.         כתב האישום כלל שני אישומים.

באישום הראשון נטען כי ביום 19.04.09 החזיק המערער ללא היתר במתחם ביתו בלוד, כשהם טמונים בחצר (להלן: "הבית" ו/או "המתחם"): קוקאין במשקל של כ-51.69 גר' נטו בשתי אריזות; הרואין, במשקל 173.11 גר' נטו, בשתי אריזות והרואין במשקל של 38.27 גר', מחולק ל-48 מנות (סה"כ חמש אריזות).

באישום השני נטען כי במועד האמור לעיל, במהלך חיפוש שביצעו שוטרים במתחם, אמר המערער לשוטר חנן אלון "אני אזיין אתכם, אין לכם כבוד", וצעק לעברו "לא חיפוש ולא כלום, זוז עכשיו". בתגובה אחז השוטר בידו של המערער והודיע לו כי הוא עצור. המערער הכה את השוטר באגרופו והחל לדוחפו וכן הכה שוטר נוסף שהגיע למקום. במהלך מעצרו, צעק המערער לעבר השוטר "אני אזיין אותך, אתה מת, אני הולך איתך עד הסוף, תעזוב אותי, אני יודע איפה אתה גר" וכן "זה היום האחרון שלך".

3.         העובדות שלא היו שנויות במחלוקת:

ביום 19.4.10 נערך חיפוש במתחם בית המערער במהלכו נמצאו בחצר הסמוכה למתחם  הבית 3 אריזות סם מוסלקות באדמה, במקום אחד, בכמויות ובסוגים המפורטים בכתב האישום. על גבי חלק מהאריזות  נתגלו ארבע טביעות אצבע של המערער. במחסן ביתו של המערער נמצאו נעליים מסוג פומה ובתוכן בנזוקאין, המשמש כחומר לערבוב קוקאין, כשהוא ארוז בניילון נצמד, עליו נמצאו שתי טביעות אצבע של המערער. בנוסף, נמצאו בחיפוש בחדר הכושר ובפח האשפה בתוך המתחם שקיות ניילון וסרטי הדבקה שעליהם כיתוב "דלקול", המשמשים למארז סמים.  הכיתוב "דלקול" נמצא גם על סרטי הדבקה שהיו על  אריזות הסמים שנתפסו.

4.         עיקר הדיון בפני בית משפט קמא ובערעור שבפנינו התמקד בשאלה אם יש בטביעות האצבע של המערער שנמצאו כאמור כדי לשייך לו את הסמים נושא האישום הראשון שכן נמצאו על גבי אריזות הסמים גם 4 טביעות אצבע שאינן שייכות למערער ו- 12 מעתקים שאינם ניתנים להשוואה.

הקביעות בהכרעת הדין של בית משפט קמא

1.         הסמים שאחזקתם מיוחסת למערער נמצאו כולם במחבוא אחד בתוך האדמה ונארזו כולם באופן דומה. השטח בו נמצאו הסמים מצוי בסמוך לבית המערער ובין בית המערער לשטח שבו נמצאו הסמים מפרידה גדר גבוהה. השטח בו נמצאו הסמים היה בשליטת המערער והכניסה  אליו ביום תפיסת הסמים (בהבדל מהמועד בו ערך בית המשפט קמא ביקור במקום), היתה רק מהמתחם בו מתגוררת משפחת המערער.

2.         גירסת המערער לפיה השטח הנ"ל אינו שייך למשפחתו, נכנסים אליו אנשים רבים והוא משמש נרקומנים היא "גרסה כבושה", שלא ניתן לה הסבר משכנע ואינה עומדת במבחני המציאות וההיגיון. גירסה זו לא נטענה על ידי המערער בשלוש האמרות שנגבו ממנו, הגם שבאמרה השלישית הוא התבקש לתת לכך הסבר. ניסיון החיים והשכל הישר מלמדים כי אדם המטמין סם עושה כן במקום שיש לו גישה זמינה אליו, כפי שהיתה למערער במקרה הנדון. 

3.         בסמוך למקום בו נתפסו אריזות הסם,  היתה במועד הארוע מלונה ובה כלב. השוטר אלון העיד כי אמו של המערער אמרה שהכלב שייך למערער, אשר רכש אותו תמורת 700 ש"ח.

המערער לא הזמין את אמו כעדה על מנת שתסתור את הדברים, הגם שעומת עם דברי אמו. המערער הרחיק עצמו מהכלב על מנת להרחיק עצמו מהעבירה המיוחסת לו הואיל והכלב נמצא בסמוך למקום בו נמצאו הסמים ולכאורה מדובר בהתנהגות מפלילה.

4.         העובדה שנמצאו על האריזות טביעות אצבע גם של אחרים ו/או טביעות אצבע שאינן ניתנות לזיהוי, אינה שוללת את החזקת המערער בסם לאור הגדרת המונח "החזקה" בסעיף 34 כ"ד לחוק העונשין, ולאור דרכי ההחזקה המפורטות בסעיף 8 בפקודת הסמים.

5.         הסבריו השונים של המערער, שנועדו ללמד כי טביעות אצבע שלו הגיעו לאריזות הסמים באופן תמים וייתכן שאדם אחר עשה באריזות שימוש חוזר,  אף הם עדות כבושה. המערער מסר בחקירתו הראשונה (ת/11) שלא יתכן שטביעות אצבע שלו ימצאו על הסמים ותגובתו הראשונה היתה שאולי המשטרה שמה את הסמים ואולי שונאים שלו שמו אותם. משהוצג למערער כי הסמים נתפסו בחצר המתוחמת באיסכורית גבוהה ולה פתח מחצר ביתו בלבד, הוא לא טען שהחצר אינה שייכת למשפחתו ואף לא טען שלכולי עלמא גישה לחצר. בחקירתו השניה (ת/24) השיב המערער לשאלות שנשאל ולא בחר בזכות השתיקה עד לשלב בו הופנו אליו שאלות אודות תפיסת הסמים ביום 19.4.10. משלב זה הוא בחר להשיב רק לשאלה אחת המתייחסת לכניסתו לשטח בו נמצאו הסמים וטען כי נכנס לשם רק כאשר שמע רעש ודפיקות על הפחים. 

6.         העובדה שנמצא חומר ערבוב שהיה ארוז בניילון נצמד, שלא ניתן לעשות בו שימוש חוזר, ועל גבי הניילון הנצמד נמצאה טביעת אצבע של המערער מלמדת לכאורה כי יש למערער קשר לחומר ערבוב הסם. המערער לא רק שלא סיפק הסבר להמצאות טביעות אצבע שלו על אריזת חומר הערבוב, שנמצא במחסן בתוך נעל שמידתה כמידת נעליו, ולא הכחיש שהנעל שלו אלא בחר  לשתוק עוד לפני שקיבל עצה זו מבא כוחו, הגם ששיתף פעולה עד השלב בו נשאל אודות מציאת הסם ביום 19.4.10.